'יום זה לישראל' הינו פיוט המושר בליל שבת ומקובל בקרב עדות שונות. הפיוט מורכב מאחד עשר בתים בני ארבע צלעות כל אחד, המסתיימים כולם במילים 'שבת מנוחה'.
מי חיבר את הפיוט הכה מוכר הזה? כמו מזמורים רבים אחרים, גם פיוט זה בנוי בצורת אקרוסטיכון, כלומר מבנה טקסטואלי היוצר מילה (או רצף מלים) על ידי ליקוט האותיות הראשונות של הבתים. המילה המתקבלת מראשי הבתים הינה 'יצחק לוריא חזק', ומכאן סברו רבים כי המחבר הוא האר"י הקדוש – רבי יצחק לוריא אשכנזי [1534-1572].

עם זאת, חוקרים אחרים גורסים כי הדבר אינו אפשרי שכן הפיוט מופיע במחזור 'ארם צובא', שנדפס בוונציה שבע שנים לפני לידתו  של האר"י הקדוש. לטעמם, מחברו של השיר הוא רבי יצחק בן רבי יהודה אבן גיאת, מחבר את הפיוט 'המבדיל'.

בפיוט מתוארת הנשמה היתירה שניתנה לאדם לכבוד השבת, קדושתה ויכולתה לנחם את היהודי המצוי גם בסיטאוציה קשה כמו הגלות הארוכה. במהלך הפיוט פונה המשורר לאל ומבקש ממנו פדיון, גאולה וישועה.

לחנים שונים הולחנו לפיוט זה ולעדות שונות, הן ממוצא מזרחי והן ממוצא אשכנזי, מנגינות ייחודיות עבורו. כאן מופיע הלחן המסורתי המושר ברוב בתי ישראל, בביצועו של הזמר אסף נווה שלום.

נוסח הפיוט המלא:

"יוֹם זֶה לְיִשְׂרָאֵל אוֹרָה וְשִׂמְחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

צִוִּיתָ פִּקּוּדִים בְּמַעֲמַד סִינַי
שַׁבָּת וּמוֹעֲדִים לִשְׁמֹר בְּכָל שָׁנַי
לַעֲרוֹךְ לְפָנַי מַשְׂאֵת וַאֲרוּחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

חֶמְדַּת הַלְּבָבוֹת לְאֻמָּה שְׁבוּרָה
לִנְפָשׁוֹת נִכְאָבוֹת נְשָׁמָה יְתֵרָה
לְנֶפֶשׁ מְצֵרָה יָסִיר אֲנָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

קִדַּשְׁתָּ בֵּרַכְתָּ אוֹתוֹ מִכָּל יָמִים
בְּשֵׁשֶׁת כִּלִּיתָ מְלֶאכֶת עוֹלָמִים
בּוֹ מָצְאוּ עֲגוּמִים הַשְׁקֵט וּבִטְחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

לְאִסּוּר מְלָאכָה צִוִּיתָנוּ נוֹרָא
אֶזְכֶּה הוֹד מְלוּכָה אִם שַׁבָּת אֶשְׁמוֹרָה
אַקְרִיב שַׁי לַמּוֹרָא מִנְחָה מֶרְקָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

וְשִׁיר אֶעֱרָךְ לָךְ בְּנִגּוּן וּנְעִימָה
מוּל תִּפְאֶרֶת גָּדְלָךְ נַפְשִׁי לְךָ כָּמַהּ
לִסְגֻלָּה תְּמִימָה קַיֵּם הַבְטָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

רְצֵה תְּפִלָּתִי כְּמוֹ קָרְבַּן נַחְשׁוֹן
וְיוֹם מְנוּחָתִי בְּרִנָּה וּבְשָׂשׂוֹן
חָבִיב כְּבַת אִישׁוֹן בְּרֹב הַצְלָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

יִשְׁעֲךָ קִוִּינוּ יָהּ אַדִּיר אַדִּירִים
בֶּן דָּוִד מַלְכֵּנוּ שְׁלַח נָא לָעִבְרִים
וְיִקְרָא לִדְרוֹרִים רֶוַח וַהֲנָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

אָנָּא עֶלְיוֹן נוֹרָא הַבִּיטָה עָנְיֵנוּ
פְּדֵנוּ בִּמְהֵרָה חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ
שַׂמַּח נַפְשֵׁנוּ בְּאוֹר וְשִׂמְחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

חַדֵּשׁ מִקְדָּשֵׁנוּ זָכְרָה נֶחֱרֶבֶת
טוּבְךָ מוֹשִׁיעֵנוּ תְּנָה לַנֶּעֱצֶבֶת
בְּשַׁבָּת יוֹשֶׁבֶת בִּזְמִיר וּשְׁבָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

זְכוֹר קָדוֹשׁ לָנוּ בִּזְכוּת יִקְרַת הַיּוֹם
שְׁמוֹר נָא אוֹתָנוּ בְּיוֹם זֶה וּבְכָל יוֹם
דּוֹדִי צַח וְאָיוֹם תָּבִיא רְוָחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה

קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה לְיִשְׂרָאֵל הַשְׁמִיעָה
בְּבֹא חֶזְיוֹן תְּשׁוּעָה צוּר מַצְמִיחַ יְשׁוּעָה
אוֹר שִׁמְשִׁי הוֹפִיעָה תָּמִיד הַזְרִיחָה
שַׁבָּת מְנוּחָה"