בקטע זה ניתן לקרוא את השיר "אשרי הגפרור" שכתבה חנה סנש, ואשר מציג את נפש האדם כאנלוגיה לגפרור המשווע להפיץ את אורו גם ללהבות אחרות. על אף ששיר זה אינו נכתב בהכרח בהקשר להלקת נרות שבת, מילותיה של סנש יכולים לשמש גם לתיאור התהליך הרוחני עליו מבוסס מנהג זה. ככל שאור נרות השבת יהיה חזק יותר, כך גם היכולת להביא בעזרתם שלום, אור והרמוניה רוחנית לכלל יושבי הבית.
חנה סנש (1921-1944) הייתה עולה מהונגרייה שהצטרפה להגנה ושימשה כצנחנית בכוחות הבריטיים המיוחדים. בשנת 1944 היא נתפסה ע"י הנאצים לאחר צניחה ביגוסלביה, אליה הגיעה במטרה לסייע למילוטם של יהודי הונגריה שעמדו בפני שילוח למחנות השמדה. השיר "אשרי הגפרור" נכתב זמן קצר לפני תפישתה, היה השיר האחרון שכתבה כאדם חופשי ונמצא לאחר הירצחה.
השיר זכה למספר גרסאות, כאן הוא מובא בלחן של יעל קיין ובביצוע מקהלת "שיבולים", מתוך טקס יום השואה של קיבוץ מענית.
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת
אַשְׁרֵי הַלְּהָבָה שֶׁבָּעֲרָה בְּסִתְרֵי לְבָבוֹת
אַשְׁרֵי הַלְבָבוֹת שֶׁיָדְעוּ לַחְדוֹל בְּכָבוֹד
אַשְׁרֵי הַגַּפְרוּר שֶׁנִּשְׂרַף וְהִצִּית לֶהָבוֹת