בקטע זה ניתן לקרוא על האופן שבו מקובל שגברים ידליקו נרות שבת, על פי המסורת האורתודוכסית. מבחינה הלכתית, נשים מחויבות בהדלקת נרות שבת- ולא גברים. עם זאת, אין שום איסור הלכתי על גברים לעשות זאת, אך ישנם הבדלים במנהג של הדלקת הנרות ע"י גברים מאשר ע"י נשים.

כאשר גברים מדליקים נרות, יש שנוהגים להדליק באופן מעט אחר מנשותיהם או אמותיהם. הסיבה להבדל נעוצה במחלוקת הלכתית אם יש לברך על ההדלקה לפני ההדלקה עצמה או אחריה. לדעת חלק מפוסקי ההלכה, כאשר אדם מברך על הדלקת הנרות, הוא מקבל על עצמו לשמור שבת כבר באותו רגע, גם אם השבת טרם נכנסה. באופן עקרוני יכול אותו אדם להתכוון שלא לקבל את השבת, ולקבלה רק מאוחר יותר, אך על כוונה זאת להיות מודעת.

על פי ההלכה, הן נשים והן גברים חייבים בהדלקת נרות שבת. עם זאת, מספיק שאדם אחד ידליק בשביל כל בני הבית. נהוג שהאישה מדליקה ולא האיש מפני שבעבר היה זה תפקידה לנהל את משק הבית (שולחן ערוך רסג, ב). בדרך כלל, גברים מדליקים נרות רק כאשר אינם יכולים לצאת ידי חובה בהדלקת אישה (רווקים, למשל).

נהוג שנשים המדליקות נרות אכן מקבלות על עצמן את השבת בעת ההדלקה. לכן, על פי הטוענים שהאישה קיבלה על עצמה שבת בברכה, היא אינה יכולה לאחר מכן להדליק את הנרות (פעולה אסורה בשבת). לעומת זאת, גברים נהגו לקבל על עצמם את השבת בתפילת ערבית (שו"ע רסג, י). לכן יש גברים הנוהגים לברך לפני ההדלקה למרות שנשותיהם מברכות אחריה. הגבר המדליק עדיין אינו מקבל על עצמו את השבת ומותר לו להדליק אש לאחר הברכה (ראו שמירת שבת כהלכתה מג, ל).

מנהג אחר הוא שגם כאשר האישה מדליקה את הנרות, בן הזוג שלה מכין עבורה את הנרות מבעוד מועד, וכך שני בני הזוג משתתפים בטקס.