בעמוד זה ניתן לקרוא מדריך מפורט העוסק בנושא הכתובה ומקומה בתוך טקס הנישואין היהודי. הכתובה היא שטר חוב כלכלי בין הגבר לאישה, הנחתם בשעת הנישואין במטרה להבטיח את פרנסת האישה למקרה שתתאלמן מבעלה או שהשניים ייפרדו. בנוסף, נועדה הכתובה לשמש מעצור כנגד גירושים פזיזים, שאינם נעשים בשיקול דעת. מלבד ההתחייבות במקרה של פרידה, הכתובה מציינת גם את חובות האיש כלפי אשתו במהלך הנישואין: לכבדה, להוקירה, לדאוג למזונותיה, לפרנסתה, לבגדיה, לחיות עמה חיי אישות ואפילו לא לצאת מן הארץ ללא רשותה. בלי הכתובה, עלולה הייתה האישה להיות בסכנת נישול מוחלט מרכושה, במקרה של פרידה או מוות של הגבר.

הכתובה כתובה בשפה הארמית, שהייתה מקובלת בתקופת חיבורה, והיא מתייחסת למטבעות כסף ולמנהגי חתונה מסורתיים. כיום ממומשת הכתובה במקרים מעטים בלבד, הן בשל תקנות שנתקנו על ידי חכמי הלכה כדי לשפר את מצבה של האישה (לדוגמה: איסור ביגמיה ודרישת הסכמת האישה לגירושין) והן בשל האפשרות לחלק את הרכוש בהתאם לחוק האזרחי במדינה. עם זאת, חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע במפורש כי הסדריו אינם סותרים את האמור בכתובה, ואישה שתבחר בך תוכל לעיתים לעמוד על זכויות המוקנות לה בכתובתה.

בנוסף להסברים המעמיקים והמקיפים של סוגיית הכתובה ומעמדה, ניתן למצוא במאמר גם דוגמה לנוסח סטנדרטי של הכתובה בעברית, עם כמה גרסאות שונות לפי עדות ישראל.

המאמר נכתב ע"י ארגון 'עתים', העוסק בהנגשת שירותי הדת לכל אזרח במגוון נושאים הקשורים למעגל החיים. הוא פורסם באתר 'כתובה' של שירי לנצר– אמנות מקורית בעבודות יד.

לקריאת המאמר, לחצו כאן.