בעמוד זה ניתן לקרוא הסבר קצר וממצה על טקס החתונה ומשמעותו לחיינו, כמו גם הסיבה לחשיבות הרבה שאנו מייחסים לטקס זה ולמעבר משלב הרווקות לשלב חיי נישואין. הקטע לקוח מתוך הספר 'כל אחד ממקומו'- המדריך ליהדות מעשית, שנכתב ע"י יקיר שגב והרב בני לאו. קריאת המאמר הקצר מומלצת לכל מי שמעוניין להעמיק ברעיון העומד מאחורי טקס החתונה והחשיבות שמיוחסת לו במסורת היהודית.

הקטע המלא:

עבור רבים, טקס החתונה הנו האירוע הגדול, המורכב והמשמעותי ביותר שיקיימו בימי חייהם. לטקס נלוות הכנות והתלבטויות רבות, אם בארגון הטקס עצמו ואם בהכנה הרוחנית אליו. הצורך להחליט, כזוג, על אופיו של הטקס, מעורר מחשבה על תפיסת עולמו של האדם כלפי משפחתו, כלפי בן או בת זוגו, כלפי המסורת היהודית וכלפי האופן שבו הזוג מתעתד לעצב את חייו. עבור זוגות רבים, זו תהיה הפעם הראשונה שהם נדרשים לעסוק באופן אקטיבי, וגם להחליט, בשאלות אלה שאליהן הם לא נדרשים במהלך חיי היום־יום שלהם. בסופו של דבר, התשובות שיתנו בני הזוג יבואו לידי ביטוי באוסף גדול של החלטות: היכן ייערך הטקס, מי יערוך אותו, מי יוזמן אליו, מה ייאמר בו, כיצד יבחרו לבלות את היום שקודם לו וכו׳. לכן חשוב לבני הזוג לנצל את ההזדמנות "שנכפתה" עליהם ולהעמיק לחקור, לקרוא ולערוך בירור משותף. אולי זהו בירור שאפשר להזמין אליו דמויות רוחניות שונות: הורים, רב, טקסטים שונים וכו׳. הנה כמה תובנות מרכזיות הנוגעות למקומו של הטקס ולחשיבותו במערכת הקהילתית־רוחנית, המשפחתית והלאומית המקיפה את בני הזוג:

מבחינת המסורת היהודית, הרעיון הבסיסי של הנישואין הוא שהאדם לבדו איננו שלם. אמנם האדם נברא בצלם אלוהים, אך במקור הוא נבנה כשילוב של זכר ונקבה: "בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אֹתוֹ. זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם: וַיְבָרֶךְ אֹתָם, וַיִּקְרָא אֶת־שְׁמָם אָדָם, בְּיוֹם הִבָּרְאָם" (בראשית ה, ב). החתונה מחזירה אפוא את האדם למצבו הבסיסי, השלם. רק לאחריה ההתפתחות של האדם מושלמת. לכן מייחסת היהדות לטקס הנישואין משמעות רוחנית עמוקה, ולמעשה רואה את יום הנישואין כולו כיום של התקדשות והיטהרות, דבר שבא לידי ביטוי במנהגים שונים, המקבילים אף לאלו של יום הכיפורים: יש הנוהגים לצום ביום שלפני הטקס, לטבול במקווה ולומר את תפילת המנחה שלפני כניסת יום הכיפורים. במישור המשפחתי, מבחינת הורי הזוג, טקס הנישואין מבטא את השלמת התהליך של גידול הילד. גם אם הילדים כבר אינם חיים בבית ההורים, הרי שתהליך הגידול הסתיים לחלוטין רק עם הקמתו של בית, תא משפחתי, חדש : "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד"
(בראשית ב, כד).

מבחינה לאומית, ברור כי בלאום היהודי, בין היתר באמצעות המדינה ומוסדותיה, מיוחסת חשיבות גדולה לטקס הנישואין. חשיבות זו באה לידי ביטוי במידת המעורבות ובמידת הכפייה )עם או בלי מירכאות( שהמערכת בוחרת ליישם בתחום זה: כך למשל, בעוד המדינה אינה מסדירה בחוק או מנהלת רישום ביחס למצוות ברית המילה, הרי שהיא בחרה להתערב ולהסדיר דווקא את תחום הנישואין. למרות הביקורת הציבורית על הממסד הרבני, אפשר להביט גם על ההיבט החיובי שבמעורבותה של המדינה – טקס הנישואין איננו מתרחש רק בין בני הזוג, הוא מסמל את הצטרפות הזוג לקהילה של אנשים בוגרים, ללאום ולמערכת קהילתית של יהודים. המערכת, כלומר המדינה – הקהילה – והממסד הדתי רואים עצמם כצד להתקשרות הזו, ולכן עושים מאמץ בתורם לשמר את המסגרת, את הקשר ואת ההקשר, תוך שעליהם לשאוף לשיפור מרבי של היישום.