על הלכות אישות ודיני אירוסין (מתוך משנה תורה לרמב"ם)

בעמוד זה ניתן לקרוא על עיקרי ההלכות הנוגעות לנשיאת אישה במסורת היהודית, כפי שבא לידי ביטוי בחיבור ההלכתי המונומנטלי והמרכזי ביותר שכתב הרמב"ם, ואחד המרכזיים ביותר בהלכה היהודית כולה- משנה תורה (הלכות אישות, פרק א' ו-ג'). הרמב"ם מדגיש מצד אחד את זכותו של אדם לשאת אישה המוצאת חן בעיניו ולהכניסה לביתו, ומצד שני את הצורך להתחייב כלפיה ולהפוך את רצונו לאקט מחייב מבחינה משפטית וכספית. הדבר בא לידי ביטוי בצורך של האדם 'לקנות' את האישה (כלומר, לקבל את האישור של אביה ולהתחייב לדאוג לה), ומתבטא קודם כל במצוות הקידושין ובחובה לקיימה בנוכחות עדים מישראל, שיתנו אישור פומבי למהלך ולמעמד החדש של בני הזוג.

הקטעים המלאים מתוך 'משנה תורה':

הלכות אישיות, פרק א'

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק.  אם רצה הוא והיא לישא אותה,  מכניסה לביתו ובעלה בינה לבין עצמו, ותהיה לו לאשה.  כיוון שניתנה תורה, נצטוו ישראל שאם ירצה האיש לישא אישה, יקנה אותה תחילה בפני עדים ואחר כך תהיה לו לאשה, שנאמר (דברים כב') : "כי יקח איש אשה ובא אליה".

הלכות אישות פרק ג

(א) כיצד האישה מתקדשת, אם בכסף הוא מקדש – אין פחות מפרוטה כסף או שווה פרוטה; אומר לה, הרי את מקודשת לי, או הרי את מאורסת לי, או הרי את לי לאישה בזה; ונותנו לה, בפני עדים.  – – –

(ה) או כתב לה, הרי את אשתי, או ארוסתי, הרי את קנויה לי, הרי את שלי, הרי את ברשותי, הרי את זקוקה לי, הרי את לקוחתי, או הרי את חרופתי, וכל כיוצא בזה – הרי זו מקודשת:

(ו) אמר לה, או כתב לה, הרי את מיוחדת לי, הרי את מיועדת לי, הרי את עזרתי, הרי את נגדי, הרי את צלעתי, הרי את סגורתי, הרי את תחתי, הרי את אסורתי, הרי את תפוסתי – הרי זו מקודשת בספק, והוא, שיהיה מדבר עימה על עסקי קידושין; אבל אם אינו מדבר עימה תחילה על עסקי קידושין, אין חוששין למילות אלו: