בעמוד זה ניתן לקרוא דברי הקדמה כלליים על תשעה באב ומשמעותו, הלקוחים מתוך הספר 'כל אחד ממקומו'- המדריך ליהדות מעשית, שנכתב בידי יקיר שגב והרב בני לאו. דברי ההקדמה מאפשרים הצצה בסיסית וראשונית להבנת מהותו וחשיבותו של היום במסורת היהודית, כמו גם למנהגים ולמסורות הרבות הקשורים אליו והסיבות להם. קריאת הקטע מומלצת לאלו המעוניינים לקבל הסבר ראשוני ובסיסי על יום זה והאופן בו הוא מבטא את הערכים והרעיונות הבסיסיים של זכר החורבן, אבלות וכאב על אבדן הריבונות היהודית, הגלות והאסונות שפקדו את מדינת ישראל במהלך ההיסטוריה.

הקטע המלא:

תשעה באב, היום שבו לפי המסורת נחרבו שני בתי המקדש, הוא יום של אבלות קולקטיבית. במדרג החשיבות של ימים מיוחדים בלוח השנה היהודי, נחשב יום זה לאחד הימים המרכזיים והמשמעותיים ביותר. תשעה באב מבטא
את הכמיהה לריבונות ולעצמאות, ואת האבל על אובדנן. בתשעה באב אנו מסתכלים על המחצית הריקה של הכוס, על תמונת הנגטיב של יום העצמאות: כשם שחוגגים ואומרים הלל ביום העצמאות, כך מתאבלים ואומרים קינות
בתשעה באב.

יש המערערים על התוקף של תשעה באב לימינו. הרי יש לנו ריבונות ועצמאות, אז מדוע להמשיך ולהתאבל? ואכן נעשים ניסיונות לשנות את משמעות היום, לעסוק בנושאים של אחריות וריבונות, לסייר בירושלים וכו'. אולם עד עתה
נותר תשעה באב טעון במשמעות הישנה שלו, ואולי אף התחזק מעמדו, כיום זיכרון היסטורי של ההחמצות הגדולות והאסונות הגדולים של עם ישראל: חורבן הבית הראשון, חורבן הבית השני, ואולי אף כתמרור אזהרה בפני אסון
נוסף.

מדוע צמים? מהותו של הציווי לצום איננה לגרום סבל, אלא לעורר את המחשבות. הצום הוא "תעלול" עתיק שאמור לעורר את האדם לחשוב מחשבות נכונות באמצעות השפעה על הגוף. אם תרצו: "לימוד דרך הרגליים".

הצומות הקשורים לחורבן: עשרה בטבת, י"ז בתמוז, תשעה באב וצום גדליה.
ארבעת הצומות מתפרסים על כל התהליך ההיסטורי של אובדן הריבונות:
עשרה בטבת (י' בטבת) – יום תחילת המצור על ירושלים.
י"ז בתמוז – יום הבקעת החומות.
י"ז בתמוז עד תשעה באב – "ימי בין המצרים" או "שלושת השבועות", שנוהגים
בהם מנהגי אבלות.
ראש חודש אב – עד תשעה באב – "תשעת הימים" בתוך שלושת השבועות שבהם עולה רמת החומרה של מנהגי האבלות.
תשעה באב – יום החורבן.
צום גדליה (ג׳ תשרי) – כאשר שארית הפליטה שנותרת בארץ אחרי החורבן נוטשת למצרים לאחר רצח גדליה בן אחיקם.

המסורת מייחסת אסונות נוספים לתשעה באב ולי"ז בתמוז. חטא העגל, שבירת לוחות הברית והעמדת הצלם בהיכל התרחשו לפי המסורת בי"ז בתמוז, ולתשעה באב, לבד מחורבן בתי המקדש, מייחסת המסורת גם את נפילת המעוז האחרון (ביתר) במרד בר כוכבא ואת חטא המרגלים.
מעניין לראות כיצד מנקזת המסורת היהודית את כלל האירועים "הלאומיים" לתקופה זו בשנה: מיציאת מצרים בפסח, דרך החגים הלאומיים וימי הזיכרון וקבלת התורה בשבועות, ועד לתשעה באב וצומות החורבן.