בעמוד זה ניתן למצוא קישור לטור שכתב הרב רפי פוירשטיין על פרשת 'וירא', דרך פרשת עקדת יצחק והשאלות הקשות שהיא מעלה ביחס למקומה של האמונה בחיינו. כפי שמספרת הפרשה, אלוהים ציווה על אברהם לעקוד את יצחק ולהקריבו על מזבח הציות המלא והעיוור לצו האלוהי- ואברהם, ככל הנראה, התכוון לעשות כן- הוא הרים את המאכלת וקשר את יצחק למזבח, אך לפני שהוציא לפועל את הציווי, שמע קול מן השמיים הקורא לו לו לשלוח את ידו אל הנער. הסיפור מעלה שאלות קשות לגבי האמונה והמחויבות לציית לה: האם אמונתו של אדם באלוהים אכן נבחנת בנכונות להישמע לציווי החיצוני? האם אנחנו לומדים מסיפור העקידה את חשיבותו של הציות העיוור, או שמא את הצורך להטיל ספק ולהפעיל שיקול דעת?

לטענת הרב פוירשטיין, ניתן לראות בסיפור העקידה דוגמה לחשיבותה של חשיבה לא דיכוטומית ובעלת 'תחום אפור' בחיינו, במיוחד במישור הלאומי: "נדמה לי כי זה השלב שבו אנו נמצאים בבניית הזהות היהודית במדינת ישראל. לא חזרה בשאלה המונית ולא חזרה בתשובה המונית, אלא יכולת לייצר מרחב רוחני יהודי משותף, של אנשים בעלי עמדות שונות ואפילו הפוכות, שמסוגלים להפוך את המסורת היהודית לנקודת חיבור ושותפות. יכולת ליצר בית כנסת אחד, שבו יש הבאים לקבל את השבת בשירה המרוממת של "לכה דודי", וכאלה שמתפללים את כל התפילה מראשיתה ועד סופה. וכולם אוהבים זה את זה ומכבדים זה את זה".

הטור פורסם במקור באתר Ynet יהדות, שם ניתן גם לקרוא את כל טוריו של הרב פוירשטיין (ושל כותבים נוספים). לקריאת הטור המלא, לחצו כאן.