במאמר המתפרסם באתר של בית מורשת מנחם בגין, מתוארת מלחמה שהתנהלה במקביל למלחמת העצמאות: המלחמה על ההיסטוריה. בגין זועם על כך שלא ניתן הקרדיט ההולם ללוחמים שלחמו לשחרור יפו.

לרגל 70 שנה לשחרור יפו בידי האצ"ל – כתבתו של מנחם בגין בעיתון 'חרות' משנת 1952 לציון 4 שנים לשחרור • מי שחרר את יפו במלחמת העצמאות? 15 אפריל 1952 | מנחם בגין

"כל מה שאנו מתרחקים יותר מן המאורעות שבהם חיינו ומן המעשים שאותם עשינו, הרינו רואים אותם בבהירות גדלה והולכת.

אמנם עדיין נמשך הפולמוס: מי כבש את יפו, ביתר דיוק, עדיין ישנם אנשים המאמצים את כל כישרונותיהם – ובייחוד את הכישרון לעשות בהבל פיהם או במחי ידם – לילה מחיים – ומנסים להסתיר את העובדה שיפו הפורעת כרעה נפלה בפני פלוגות הקרב של הארגון הצבאי הלאומי. ראיתי את היד הזאת – סותרת – אמת – חיה אפילו במקום בו איש לא פילא לראותה רושמת – ומסלפת.

באחד מימי אדר ב' השתא ליווינו למנוחתם את חללי הקרב בעיראק אל-מנשיה לאחר סתימת הגולל מעל קברי הגיבורים האלה. הלכתי עם קבוצת הידידים להתייצב בפני שורת הקברים הארוכה של חללי קרב יפו וחללי אלטלנה. בית העלמין איננו יודע 'מסגרות', חיילי הארגון הצבאי הלאומי שוכנים יחד עם חיילי ההגנה, אבל היה מי שהחליט אפילו פה להכניס את הכזב בתוך 'המסגרת'. מעל קברותיהם של חברי 'ההגנה' שנפלו בעמדת המגן ביפו, מתנוססות המילים: "נפל על כיבוש יפו" ואילו מעל קברותיהם של עוזי ויהושוע וכל מי הכובשים במחיר חייהם המילים "נפלו ביפו" ללמדך… עמדני איפוא מול קברינו הקדושים ובנפשני זעם שאין לו ביטוי בשפת אנוש: הגם בעולם האמת כזב יזרעו?

המאמר המקורי בעיתון 'חרות'המאמר המקורי בעיתון 'חרות'
אך לשיא עמל כזב.

אם רק נזכור שאנחנו יצאנו לכבוש את יפו בסוף אפריל ואילו "האסטרטגים" הרשמיים החליטו, כדבריהם, להמתין עם ההתקפה עד ה-15 במאי, עד צאת הבריטים מיפו.

אם רק נזכור, כי בחמישה ימי הקרב על יפו הכוללים גם את התקפת הנגד הבריטית, ברחו מיפו כל חיילותיה הערבים, כל שליטיה המוכרים ויחד עמם – אחריהם, או לפניהם – ברחו רבבות תושבים, פורעים בפועל או בכח. אם רק נזכור שלו גם אנו היינו ממתינים עד צאת הבריטים יפו הייתה נשארת על תילה עד ה-15 במאי – טריז תוקפני בתוך תל אביב המתגוננת – היה נמל יפו משמש את צבא הפלישה המצרי והיתה לנו מלחמה על תל אביב ובתוככי תל אביב מן הים, ביבשת ומן האוויר, בחזית הצפון והדרום והמזרח.

שבהן עלו אותו יום ה-15 במאי צבאות הפלישה, היו חסרים אלפי הבחורים התל אביביים וכלי נשקם ששוחררו לחזיתות המלחמה הודות להחלטתנו "לא להמתין" אלא לחסל את הטריז הממאיר בטרם באה הפלישה אותה השכלנו לקדם הן באזהרה נכונה והן במעשה מכריע – אם רק זאת נזכור, נדע, באיזו מידה חסר סיכוי הוא הניסיון ליטול מאת הארגון הצבאי הלאומי את אחד המעשים המכריעים שמפקדיו וחייליו זכו לעשותו למען חרות האומה ועתידה."

https://www.begincenter.org.il/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/70-years-for-yafo/