"…היה הכרח לעשות מאמץ נואש לפרוץ דרך לירושלים, אבל הארץ כולה היתה אחוזה להבות, כל יישוב היה בסכנה, כל הדרכים היו משובשות, כל כוחות ה"הגנה" היו מרותקים למקומותיהם… הכנופיות השתוללו בכל מקום, הצבא הבריטי היה "ניטרלי" והמשטרה הבריטית ניסתה לפרק נשק ה"הגנה" באשר מצאה. מחוץ לנשק המקומי היו אז ברשות הארצית של ה"ההגנה" רק 1300 רובים, ואלה חולקו לפלוגות פלמ"ח וחי"ש ששמרו על דרכי התחבורה ו"מרכזי העצבים" של כלכלת היישוב. אולם לירושלים נשקפה סכנה רעב, והיה הכרח לפרוץ דרך לעיר הבירה, ויהי מה.
(מתוך נאום שנשא בן-גוריון בתחילת אפריל, 1950, מופיע גם בספר "ירושלים בתש"ח", הוצאת יד בן צבי)