הסיפור המוכר של דוד וגלית נפתח בתיאור הזה: "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי, הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים, וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן, וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ, כִּי לֹא-נָסֹב עַד-בֹּאוֹ פֹה. וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי; וַיֹּאמֶר ה' קוּם מְשָׁחֵהוּ, כִּי-זֶה הוּא." (שמואל א טז: 11 – 12)
במגילות מדבר יהודה, וביחוד זו שנמצאה במערה מספר 11 בקומראן, התגלה מזמור קנ"א בתהילים (המיוחסים לדוד המלך עצמו), מזמור המתאר מעמד זה מזויר המלך המשוח:

הַלְלוּיָהּ לְדָוִד בֶּן־יִשַׁי:
קָָטֹן הָיִיתִי מֵאֶחַי / וְצָעִיר מִבְּנֵי אִמִּי:
וַיְשִׂימֵנִי רוֹעֶה לְצֹאנֹו / וּמוֹשֵׁל בִּגְדִיּוֹתָיו:יָדַי עָשׂוּ עוּגָב / וְאֶצְבְּעוֹתַי כִּנּוֹר / וְאָשִׂימָה לַיהוה כָּבוֹד:
אָמַרְתִּי אֲנִי בְּנַפְשִׁי / הֶהָרִים לֹא יָעִידוּ־לוֹ / וְהַגְּבָעוֹת לֹא יַגִּדוּ עָלָיו:
הָעֵצִים אֶת־דְּבָרוֹ / וְהַצֹּאן אֶת־מַעֲשָיו:
כִּי מִי יַגִּיד וּמִי יְדַבֵּר / וּמִי יְסַפֵּר אֶת־מַעֲשָיו:
אֲדוֹן הַכּוֹל רָאָה / אֱלוֹהַ הַכֹּל הוּא שָׁמַע / וְהוּא הֶאֱזִין:
שָׁלַח נְבִיאוֹ לְמָשְׁחֵנִי / אֶת־שְׁמוּאֵל לְגַדְּלֵנִי:

יָצְאוּ אֶחַי לִקְרָאתוֹ / יְפֵי־הַתּוֹר וִיפֵי הַמַּרְאֶה:
הַגְּבֹהִים בּקוֹמָתָם / הַיָּפִים בִּשְׂעָרָם / לֹא־בָּחַר יהוה אֱלוֹהִים בָּם:
וַיִּשְׁלַח וַיִּקָּחֵנִי מֵאַחַר הַצֹּאן / וַיִּמְשָׁחֵנִי בְּשֶׁמֶן הַקּוֹדֶשׁ:
וַיְשִׂימֵנִי נָגִיד לְעַמּוֹ / וּמוֹשֵׁל בִּבְנֵי בְּרִיתוֹ:

מזמור זה מופיע גם בתרגום השבעים.
לקריאה נוספת.