עדי כהן שרה את שירו של דני רובס "לא נרדמת תל אביב", המתאר את תל אביב כ"עיר בלי הפסקה" (משפט שגם היה סלוגן של העיר שנים רבות ונצרב בתודעה).

כשהניאון וההמון את הרחובות שוטפים בקצב
ומפנים את אפרורית היום.
כל הפינות הן תחנות לכל מי שבדידות ועצב
לא משאירים לו בפנים שום מקום.

לא נרדמת תל-אביב, נלחמת תל-אביב
שוב באותו נתיב ואין מי שיקשיב
והאורות סביב עוטפים את תל-אביב,
שוטפים את תל-אביב.
הולך בחשכה ואין לי מנוחה
ועל המדרכה את צעדיי מרחיב
שואלת תל-אביב,
נושמת תל-אביב, לא נרדמת תל-אביב.

כוס של משקה הוא מחכה, היא לעברו מבט שולחת
הוא מחייך, היא מחזירה חיוך.
אז הם ילכו, או ישכחו, שני אנשים לבד- ביחד
כמו בסרטים, כמו היגיון הפוך.

לא נרדמת תל-אביב, נלחמת תל-אביב …

זה כמו משחק בלי פשר, בלי קו
כל איש בודד מהמר על חייו
שולחים ידיים, מחפשים אהבה
אהבה בתל-אביב.

לא נרדמת תל-אביב, נלחמת תל-אביב…