בערב ראש השנה תשל״ג (ספטמבר (1972הייתי בן שמונה עשרה וקצת, בוגר טרי של מחזור ד׳ בפנימייה הצבאית תל אביב. מספרים
״פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך
קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל. וודאי תפגוש בדרך שוב את ארץ ישראל. יחבקו אותך דרכיה של הארץ הטובה, היא תקרא
ארץ ארץ ארץ ארץ תכול אין עב והשמש לה כדבש וחלב. ארץ בה נולדנו ארץ ארץ בה נחיה, יהיה מה
״לי, שנולדתי בארץ-ישראל, לא היתה אהבת המולדת אהבה מופשטת. חבצלת השרון והר הכרמל היו ממש שבממש, פרח נותן ריח והר
״ארץ זו, ארץ קסמים היא. כל אשר נשם אווירה ונשא עיניו אל שמיה – נאלץ לשוב ולחזור אליה… חייב אדם
״זוהי ארץ כל כך קטנה, ששטחה על מפת העולם אינו מספיק כדי לכתוב את שמה בתוכו. זוהי הארץ היחידה בעולם
״אי אפשר לחנך לאהבה. לא לאהבת הארץ ולא לאהבת הנוף. באהבה אפשר להדביק את הזולת. אהבה אפשר לעורר, להעמיק אבל
כלי נגישות