בעמוד זה ניתן לקרוא את מאמרו הקצר של מתיה קם, העוסק במחלוקת הידועה בין בית שמאי לבית הלל בשאלת 'כיצד מרקדים בפני הכלה' (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף יז' ע"א). לטענת מתיה קם, אחת הדוגמאות למחלוקת בין בית הלל לבית שמאי (שהיו חלוקים בשאלות הלכתיות ועקרוניות רבות) קשורה לטקס החתונה ולמנהג הרווח גם בימינו –  לרקוד ולשיר במהלך החתונה במטרה לשמח את החתן והכלה. בדוגמה זו המחלוקת נסבה על השאלה "כיצד מרקדין לפני הכלה" – מה הם הדברים שמן הראוי לזמר ולשיר לכלה על מנת לשמח אותה?

לפי אסכולת בית שמאי, יש לשיר "כלה כמות שהיא" (כלומר, לשבח את הכלה בהתאם ליופיה ותכונותיה הממשיות), ואילו לפי בית הלל שרים לכלה: "כלה נאה וחסודה" (בלי קשר למידת יופיה הממשי, גם אם היא סובלת מפגם חיצוני כלשהו). לטענתו, ההבדל בין שתי הגרסאות מדגים את ההבדל בין שתי התפיסות: לטענת בית שמאי, אם הכלה חיגרת או סומא (=עיוורת), וסובלת מפגם בולט – איך אפשר לשיר בפניה "כלה נאה וחסודה"? והרי היא אינה נאה והדבר יחשב לשקר. מאידך, לפי בית הלל, מאחר שהחתן בחר בכלה זו ולא באחרת, יש לשבח את בחירתו ואת הכלה ללא קשר למראה החיצוני הממשי, מעצם העובדה שהוא בחר בה ויש לשמוח בשמחתו, ללא שיפוט שלנו.

המאמר פורסם במקור באתר 'לקסיקון לתרבות ישראל' של מט"ח. לקריאת המאמר המלא, לחצו כאן.

לקריאת המדרש 'כיצד מרקדים לפני הכלה' ללא תוספות ופרשנויות, לחצו כאן.