omrid | Nachshon | עמוד 5

״בהשפעת סיפורי התנ״ך נתווסף ממד חדש לטיוליי בהר התבור, המוכר לי למן היום שבו פקחתי בראשונה את עיניי. אמנם, דבר

בעמוד זה ניתן לקרוא תקציר היסטורי ולהאזין לשיחה על פועלו של הרב אריה לוין (1885 – 1969), רב המחתרות, שהיווה

בערב ראש השנה תשל״ג (ספטמבר (1972הייתי בן שמונה עשרה וקצת, בוגר טרי של מחזור ד׳ בפנימייה הצבאית תל אביב. מספרים

״בהיותי נער כתבתי על קיר חדרי באותיות קידוש לבנה את המשפט העצוב בתנ״ך: ״כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא

״פעם ישבתי על מדרגות ליד שער במצודת דוד, את שני הסלים הכבדים שמתי לידי. עמדה שם קבוצת תיירים סביב המדריך

״…מה אתם מסתכלים עליי ככה? כאילו עשיתי משהו רע? אני בסה״כ קם והולך, אף אחד לא אמר שצריך להישאר במקום

קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל. וודאי תפגוש בדרך שוב את ארץ ישראל. יחבקו אותך דרכיה של הארץ הטובה, היא תקרא

ארץ ארץ ארץ ארץ תכול אין עב והשמש לה כדבש וחלב. ארץ בה נולדנו ארץ ארץ בה נחיה, יהיה מה

״לי, שנולדתי בארץ-ישראל, לא היתה אהבת המולדת אהבה מופשטת. חבצלת השרון והר הכרמל היו ממש שבממש, פרח נותן ריח והר

״ארץ זו, ארץ קסמים היא. כל אשר נשם אווירה ונשא עיניו אל שמיה – נאלץ לשוב ולחזור אליה… חייב אדם